"חשבתי שרצית ים ובאופק הרים." אלון חייך בפעם הראשונה. הוא הצביע אל חלקת הקיר שכבר נצבעה. ממילא אין שום דשא שמגיע לגובה המותניים שלה. המבט שלו נעצר עליהם: מותניים עבות שביניהן נמתחה בטן שסגרה על תינוק שטרם נולד ומיהר להסב פניו אל הקיר. פעם הוא רצה לעשות לה ילד. ככה הוא אמר לה. 'אני רוצה לעשות לך ילד.' הם שכבו על מזרון שנזרק על רצפה, מצעים סתורים, מלוכלכים מקפה ומזרע והיא צחקה. גם הוא צחק, למרות שהוא היה רציני. עכשיו היא כבר לא צוחקת והוא עדיין רציני. הוא יעשה מה שצריך לעשות. היא רוצה דשא, יהיה דשא. היא רוצה שמיים, יהיו שמיים. היא רוצה עננים. הוא יעשה כל מה שהיא מבקשת בלי להתווכח. כי הוא חייב לעבוד. לצייר.

לקריאת הסיפור: כחול