כמו שהייתי אז

יענקי מלטף את ראשו של התינוק הרעב היונק במרץ. ידו הימנית עוקבת באצבע המורה אחר האותיות הצפופות בדף הגמרא המונח על הסטנדר, פלג גופו העליון מתנועע קלות לקצב מילות הלימוד, ידו השנייה ממשיכה ללטף את ראשו של מאיר.

הוא מרכין את עיניו כדי להביט בפניו החולמניות של בנו התינוק, בהתעלות הנפש, מוקף כולו בזיווה של מצווה. מבטיהם הלועגים של שאר האברכים עושים את דרכם אליו כחיצים מורעלים של בוז, פוצעים אותו, צורבים. הוא שומע בבירור אך כמו ממרחק גדול את צחוקם ואת הרינונים על אותו אב שבעבורו נשתנו סדרי בראשית והוא מניק את בנו.

הוא ממשיך ללטף ברוך את ראשו של מאיר, בידיעה ברורה שעליו לספוג כל השפלה בהכנעה וביראה, שהרי נעשה לו נס. אילו יכול היה ללבן לחבריו את פשרו של אותו הנס, היה מסביר להם שכך הוא מזין את בנו – בחלב את גופו, ובתורה את נפשו. דגדוג קל בסנטר, בחיבור שבין זקן לצוואר, וצליל מתגלגל של פלסטיק חלול על רצפה חשופה מעירים אותו מהניקור. לרגע נשימתו נעתקת מריאותיו, הוא מסתכל סביבו בבהלה, כמי שאינו בטוח היכן הוא.
פפפפפ, הוא נושף בהקלה. ברוך השם, רק חלום. מאיר התינוק ישן בין זרועותיו. הבקבוק הריק המוטל על הרצפה מאשר לו שאכן חלם, שכנראה שקע בשינה עמוקה. אחד משישים במיתה, הוא מצטמרר. הסטנדר ניצב מולו ועליו מונחת הסוגיה שבעוד כמה שעות יעסוק בה. למה רק בעוד כמה שעות? הרי כבר קמת! הוא מזכיר לעצמו את מה שדחף אותו לכתחילה להציע לחיהל'ה שהוא יקום בלילה לטפל בתינוק. להקיף את עצמך במצוות, כמו בסוכה, כמו במקווה, הוא מתחייך לרגע. אתה גם נותן לחיהל'ה לנוח וגם יש לך זמן ללמוד תורה בשקט. הוא מתיר לקורטוב שביעות רצון להניע הרהורים פילוסופיים של לילה. נכון, אם מאיר לא מתעורר עכשיו, יש לך שעתיים לישון. לא רע, ממשיכים ההגיגים בניגון של איפכא מסתברא.

יענקי מלפף את זרועותיו סביב ראשו וגופו של התינוק כדי לקבע את אחיזתו ולהזיז אותו מעט ככול האפשר, שלא יתעורר בבכי. הוא קם באיטיות מחושבת מן הכיסא, צועד לאורך המסדרון החשוך אל עבר חדר השינה, ובתנועות מדויקות מניח את התינוק השבע והישן בלול שבין שתי המיטות. חיהל'ה פוקחת את עיניה לרגע וממלמלת, "תודה רבה, הצלת אותי," וחוזרת לנשימותיה הסדורות. 
חזרתה המיידית של חיהל'ה לתרדמה כבדה מכריעה עבורו את הכף. היא עובדת קשה כל כך כדי לפרנס אותו כדי שיוכל ללמוד תורה, והוא מה? מה הייתה חושבת עליו אילו ידעה על המבחן? אסור שהיא תדע! הוא נבעת מהאפשרות שהיא תגלה שנכשל. אתה תלמד עד שיצא לך עשן מהאוזניים! הוא נוזף בעצמו.

יענקי מותח את ידיו מעל לראשו, מזרים בהן כוח ממאגרי מרץ ההולכים ומתרוקנים, ומחליט לחזור לסטנדר בסלון. תפסיק לרחם על עצמך, הוא מנענע את גופו קדימה ואחורה בחוזקה. עיניו תרות בסבך האותיות הצפופות, מתאמצות בכל כוחן לאתר את המקום המדויק בסוגיה שבה עסק לפני שתקף אותו הניקור. הוא מכחכח בגרונו, הקרב בשר השינה החל. הוא לא יוותר, לא ייתן לעייפות להכריע אותו.
הצצה מעורפלת מבין ריסיו העצומים מבהירה לו שהבוקר החל להפציע. חיהל'ה כבר לבושה בקפידה. החצאית המחויטת, החולצה המכופתרת, הפאה המהודרת, הגרבונים השקופים. את הנעליים השאירה ליד הדלת כדי לא להרעיש בשעת בוקר מוקדמת כל כך, אך רחש תנועותיה חודר מבעד לשרעפי השינה האחרונים שלפני התעוררותו השלמה של בעלה.
הוא הפסיד בקרב.
יענקי לא זוכר מתי בדיוק נכנע וחזר למיטתו. איזה טיפש אתה! מתי תבין שלא לישון בלילה זה עצתו של היצר הרע. עכשיו תהיה עייף כל היום. בעיניים עצומות עדיין הוא מדמיין את אשתו כשהיא חולפת ליד חדר הילדים, מעיפה מבט אוהב, מפריחה נשיקה באוויר לתמי, מוישי ולאהל'ה, עוטה את המעיל, אוספת את התיק, נועלת את הנעליים ורצה במדרגות לתחנת האוטובוס כדי לתפוס את ההסעה. הוא יודע כמה היא שונאת לאחר. היא עובדת קשה כל כך, מה בסך הכול דרשו ממך?
דנדון חרישי מעיר את יענקי סופית. מאיר שוכב בעריסה ומשחק בבובת בד שעליה פעמונים. יענקי נמתח, החבטה הקלה מהקרש הממסגר את מיטתו מצרפת את המועקה הקבועה, המלווה את ימיו מאז קיבלה חיהל'ה את המשרה המלאה שלה, לַתוכחה העצמית שלו על שנכשל במבחן. אם לדייק, ברור לו שהחלום המבעית שחווה הלילה היה שליחו הישיר של היצר הרע. הניסיון האווילי שלו לוותר על שעות שינה יקרות כדי להרוויח עוד קצת לימוד, משל היה איזה גדול דור, לא היה יותר מיוהרה מטופשת בתחפושת.
מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך. בתנועות אוטומטיות הוא נוטל את ידיו בנטלה שעל הרצפה. יענקי מעיר את הילדים בחדר הסמוך ועוזר להם להתארגן.
"אבא, להכין מטרנה?" שואלת תמי, לבושה כבר בחצאית כחולה ובחולצה מכופתרת תכולה, מציצה מבעד לדלפק הפורמייקה הלבן.
"כן, תודה. חומוס או גבינה?" הוא שואל ומניח את המצרכים על גבי משטח השיש במטבח, מכניס לחמניות להפשרה במיקרוגל ופורס מלפפונים ועגבניות במיומנות שפיתח מאז שקיבלה חיהל'ה את העבודה בחברת אקטיביוס.
תמי, מוישי ולאהל'ה עומדים ליד דלת הכניסה, רוכסים את המעילים, בתיקיהם כריכים טריים שהכין אביהם, והם מוכנים ליום הלימודים. יענקי מארגן במהירות חיתולים, בקבוק ובגדי החלפה בתיק של מאיר. בזרועו האחת הוא מניף את התינוק העטוף, ובזרועו השנייה את תיק הטלית והתפילין. כולם יוצאים ויענקי טורק את דלת הכניסה המעוטרת בשני שלטים. האחד ממתכת מוזהבת שעליו כיתוב באותיות מסוגננות "משפחת וייסברג". את השלט השני עיצבו הילדים לפני כחמישה חודשים על בריסטול כחלחל ובו ציורים וכיתוב ססגוני "מזל טוב וברוכים הבאים אמא ותינוקי".