מארז רומן היסטורי

השורשים שניתקתי בארץ מחפשים אחיזה חדשה. לצידם השורשים שלא נוצרים במשפחה שלנו, ואני רואה את השלט מעל ראשי: שורשים מחפשים אחיזה. אבל הבושה גדולה מהרצון להשתייך למקום הזה לא מאפשרת לזה להתקיים.

כשנדב מציע ליסמין לנסוע איתו לגרמניה לחיות בקהילה רוחנית, יסמין נענית. גם היא מחפשת שינוי. הוא מוצא מזור לפצעיו אצל הנביאה בקהילה, היא אינה מוצאת את מקומה בזוגיות שלהם ומגלה שהיא קמלה לצד בעלה. יסמין לקיים משפחה, להשתייך, מחפשת את השורשים שלה הפיזיים והנפשיים. אבל כדי לקיים, צריך אהבה. האם אהבה שלה תספיק עבור משפחה שלמה?
"אנחנו הגעגוע לעתיד" נוגע בלב ליבה של הישראליות דרך הדיאלוג של בני הדור השני לשואה – בישראל ובגרמניה. הוא מביא קול שכמעט ואינו נשמע של הגרמנים בני הדור השני והשפעת המלחמה עליהם, על הדור שלהם. זהו ספר על חיפוש, על כמיהה, על אהבה ועל אינ-אהבה.
זהו ספר הביכורים של איריס הרדן אשר ביד עדינה רוקמת את דרכה של יסמין, הכאבים והאכזבות לצד התקווה וההתחדשות. זה ספר שנמצא בתנועה, גם כאשר המצב הסטטי. הכתיבה של איריס היא ציור מופלא שבעזרתו הא שוטחת מחשבות, רגשות, רגעים, דרכים.

"זאת שרה שלי, החלומות שלה בונים לנו חיים."

כשנחרב בית החמר שבו גרה שרה, ילדה רגישה וחולמנית, נאלצת משפחת קלימי למצוא לעצמה מקום ארעי לגור בו. הם נודדים מביתה המרווח של אָמְנִי זָרִיפָה לבית הדודים, ובסתר ליבם חולמים על ארץ האבות. כשהידיעות על המדינה שבדרך מגיעות לקהילה היהודית המרוחקת והמבודדת, השכנים המוסלמים הופכים להיות סכנה ממשית לתושבי המַהַלֶה, ואסון כבד מתרגש על שרה ועל אימה.
סיפורה של שרה קלימי מתחיל על רקע הנופים הירוקים והמושלגים של הרי הזגרוס שבכורדיסטן הפרסית וממשיך במדינת ישראל המתהווה. שרה יוצאת למסע ממושך, מטלטל ורב תהפוכות, מסתפקת בבתים זמניים ואקראיים, נעים ברוח, אך תמיד מחפשת את הבית החסר בתוכה.
בית נע ברוח הוא רומן היסטורי על כאבי הגירה ועקירה, על משפחתיות והיעדרה, על נשים חזקות ופורצות דרך לפני שידעו פמיניזם מהו. זהו סיפור על חלוציות ומרדף עיקש אחר החלום במדינה צעירה שלא תמיד הצליחה לתת בית אמיתי לעולים, ופצעיה נחרתו בליבם.

"אני לא יכול להיפטר מהצלקות שנחרטו בי ונשארו לכל החיים. הכי נוח לי שהזיכרונות יישארו קבורים עמוק במוח."
ציון מובהל לבית חולים עקב קוצר נשימה. ואז, בגיל שמונים וארבע, הוא עובר לגור אצל בתו. המעבר מעורר את שדי העבר, ומערכת היחסים העכורה ביניהם מובילה אותו לחשבון נפש עמוק. הוא חוזר אל התחנות בחייו: אל ילדותו בטבריה ואל שהותו בבית היתומים "דיסקין", תחנות שצילקו את נפשו והשפיעו על מערכות היחסים החשובות ביותר שלו – עם ילדיו.
הסיפור מבוסס על חייו של אבי המחברת. בתחקיר שנערך לאחר מותו התגלה הסיפור המשפחתי השזור בהיסטוריה של טרום הקמת המדינה ואשר ראוי שיסופר. זוהי הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של ההעפלה היבשתית מארצות ערב ושל הגיבורים האלמוניים שהיו מעורבים בה.
הספר "הוא לא הביט לאחור" הוא סיפור מיוחד ולא קל לעיכול, על אובדן ופיוס, על מעשים הירואיים ועל המחיר שהיה על המשפחה לשלם. זהו סיפור על ילד קטן שהתייתם וצלקות ילדותו ליוו אותו לאורך חיים שלמים.