ראיון עם עילית רוזין
אז מי את עילית רוזין?
תשובה: "אני בת 33. במקור משוהם, גרה כיום בתל אביב.
בוגרת תואר ראשון במדעי המדינה, ותואר שני בדיפלומטיה מאוניברסיטת תל אביב.
חובבת פילאטיס ויוגה. מעריצה של טיילור סוויפט, וחובבת טיולים בעולם. טיילתי עד כה ב 26 מדינות, חלקם טיילתי לבד. לאחרונה חזרתי מטיול של 5 שבועות בפיליפינים ותאילנד. החלום שלי הוא לראות את כל שבעת פלאי תבל מעשי ידי אדם (נשארו לי 2).
בתור ילידת שנות ה – 90, גדלתי על הרנסנס של דיסני והארי פוטר, ולצד אהבתי להיסטוריה וטיולים, כתבתי את הספר "המטענים שבלב" שבו הכנסתי רפרנסים מתרבות הפופ".
שאלה: ספרי לנו על הספר שלך.
תשובה: "המטענים שבלב" הוא רומן רומנטי שמתרחש בתאילנד בין שני חברי ילדות – רומי ויונתן – שלא ראו אחד את השני 7 שנים, ולנים במקרה באותו הוסטל בפוקט.
הסיפור מסופר משתי נקודות המבט שלהם, החוויות והעבר המשותף שלהם, והקשיים שעברו לאורך הדרך. זהו ספר שאומנם שייך לז'אנר הרומנטי, אבל לגמרי נכנס תחת ההגדרה של רומן מסע.
רומי, יונתן ואפילו מר צ'ין – בעל ההוסטל בו הם מתארחים – לוקחים אותנו למסע בתוך נפשם לצד הנופים המדהימים של תאילנד. הספר עוסק בחברות ישנה, מערכות יחסים בין הורים לילדים, טראומה וריפוי, וכמובן – הזדמנות שניה לאהבה".
שאלה: ממה הכי נהנית ביצירה? או בהפקה של הספר?
תשובה: "היכולת לברוא עולם, סיפור, סצנות ודמויות מתוך הראש שלי.
סיפורים וסצנות שהייתי מדמיינת מקבלים פתאום צורה, שפה ועומק.
האפשרות להסתכל על חוויות ורגשות שאני עצמי חוויתי בחמלה וגם קצת בביקורת.
וכמובן תהליך הכתיבה והעריכה שעברתי גם העורכת שלי, גל אלגר. למדתי כל כך הרבה על עצמי בתור סופרת שאני מקווה שאוכל ליישם גם בספרים הבאים שלי".
שאלה: מה אתגר אותך בתהליך הכתיבה?
תשובה: "בטיוטה הראשונית לספר, הסיפור סופר מנקודת מבטה של רומי בלבד, עם נגיעות קטנות של יונתן. בעצתה של גל, החלטנו לשלב את נקודת מבטו של יונתן בעלילה. זה היה אתגר שבהתחלה מאוד חששתי ממנו, גם לכתוב מנקודת מבט גברית, אבל גם להוסיף עוד נקודת מבט, ועוד כזאת דומיננטית עם הרבה שכבות של מורכבות.
אבל מהרגע שהתיישבתי לכתוב את הפרק הראשון של יונתן התאהבתי בו, וזה היה אחד האתגרים הכי כיפים שהיו לי בתהליך".
שאלה: מה היה הדבר שגרם לך להרים את העט ולכתוב אותו?
תשובה: "את ההשראה לספר, קיבלתי בזמן הטיול שעשיתי במזרח לתאילנד, קמבודיה וייטנאם באוקטובר 2023. שם גם הייתי כשהמלחמה פרצה. חזרתי לארץ עם לב שבור וחשש עמוק מהמלחמה. היה בי דיסוננס שהתקשתי לגשר עליו – היופי שיש בעולם, והטיול המדהים שחזרתי ממנו, לצד הכאב של המציאות הישראלית, במיוחד בתחילת המלחמה.
ואז עלתה לי סצנה בראש, על בחורה שאיבדה הכל, אורזת מזוודה וטסה לתאילנד. ועל הבחור שהכירה בעבר והיה החבר הכי טוב שלה, אותו היא פוגשת במקרה שוב בפוקט. ועל הכאב שאנחנו נושאים איתנו לכל מקום. על כל החיילים שחזרו מהמלחמה בריאים בגוף אבל לא בנפש. אז התיישבתי לכתוב.
סצנות הפכו לפרקים שהפכו לעלילה".
שאלה: מה התגובה שהכי ריגשה אותך?
תשובה: "אני מקבלת בחודש האחרון הרבה תגובות מרגשות. אנשים שמצטטים לי בחזרה שורות שהתחברו אליהם מהספר וריגשו אותם. כאלה שאמרו לי שהם בכו מהתרגשות. שהספר נכנס להם לב. שלצד הרומן הרומנטי, יש בו גם עומק וגם קלילות.
וכמובן – החשק להזמין כרטיס טיסה לתאילנד".
שאלה: אם היית פוגשת את הדמויות הראשיות בספר- מה היית שואלת אותן?
תשובה: "מאיפה האומץ לנסות שוב גם כשהכל נראה חסר תקווה?
מאיפה האומץ לפתוח את הלב ולהתאהב? תלמדו אותי!"
שאלה: יש לך עצה טובה לכותבים בתחילת הדרך?
תשובה: "כשאני התחלתי, לא חשבתי בימים הראשונים שאני כותבת ספר. פשוט ניסיתי לשים סדר במחשבות שלי.
לפעמים הרעיון עצמו של כתיבת ספר יכול להיות מאוד מאיים, ורק המחשבה הזאת יכולה למנוע מאיתנו לכתוב.
אז עצה שלי – אל. אל תחשבו על ה 10 צעדים קדימה, תחשבו על עכשיו.
פשוט לשבת ולהתחיל לכתוב מה שעובר לכם בראש.
קצת כמו לרקוד בלי שאף אחד מסתכל". 
