מאת: אדיר שור "אלוהי, נשמה שנתת בי – טהורה. אתה בראת, אתה יצרת, אתה נפחת בי, ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד לטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא. כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך, ה' אלהי ואלהי אבותי, ריבון כל המעשים, אדון כל הנשמות. ברוך אתה ה', המחזיר נשמות לפגרים מתים." רינת אמרה בלחש את […]
מאת: נדב טולדנו אני עדיין זוכר את הרגע הזה טוב. טוב מדי. לזה לא ציפיתי. איך יכולתי לצפות? זה קרה כבר בדייט השני שלנו. אני אומר "כבר", כי אני בוחר לזקוף זאת לזכותה. יש שיגידו "רק", כי עם עובדות כאלה לא ראוי לחכות כפי שחיכתה. היינו בדירה שלה. בחוץ נשבה רוח קרה אבל בפנים ניצתה […]
מאת: קרין קיקנזון פרולוג אני כאן. יש הירתמות, יש היסחפות מרצון. צלילה ישירה לתוך השייכות, לתוך הנראוּת. ידיים גדולות מתלפפות סביבי, כורכות את אצבעותיהן החונקות על עורי. זו צלילה או טביעה? הן שולפות אותי מתוך המים המלטפים, המטפטפים, נוטפי האשמה. הריחות מתערבבים, כבר אין מלח, יש אוויר. יש רוח. קר פה ואני כבר לא במקום […]
מאת: נטלי בירקן ״שירה, תעשי לנו נכד.״ שירה ישבה מול חמותה, רגליה דורכות רק בקצוות האצבעות על הרצפה, ולרגע היה נדמה לה שאינה שומעת נכון. "שירה," חמותה אומרת, שוב, מנסה ללכוד את מבטה, וההבנה לאט־לאט מחלחלת אליה, זה קורה במציאות, בסלון המרווח של חמיה וחמותה, ולא על הבמה. זאת לא הצגה. אילו היא הייתה מביימת […]
מאת: ורד אטרי לאט. בלי למהר. הוא פוקח את עיניו במקום שאינו מוכר לו. התקרה הלבנה בוהקת ומסנוורת אותו. צינורות משתלשלים מהתקרה וכבלים תלויים מצד אחד של החדר לצידו האחר. הוא עוקב אחריהם בעיניו עד שהם נעלמים מעבר לווילון בד התלוי על מסילה מעוקלת. רעשים אופפים אותו מכל כיוון, קולות מרוחקים של סירנות מתקרבים לכיוון […]
מאת: דודי סלומון מתוך: הספר של רובי פאקינג כצנשטיין מפתח תקוה דלהי לא היה בכלל מקום לרגליים במטוס. וזה עוד מילא, הצלחתי להוציא אותן קצת החוצה, אל המעבר. נכון שיש היררכיה במושבים במטוס? ברור לכולם שהאמצעי הוא הכי גרוע, ואז זה כבר עניין סובייקטיבי. אם הטיסה ארוכה או אם אתם משתינים בכל דקה, הכי טוב […]
מאת: איריס הרדן דור ואני נפרדות, ובכל בוקר אני מזכירה לעצמי שאנחנו לא בתחנת הרכבת, ואראה אותה שוב אחר הצהריים. אני ממשיכה לדווש לכיוון חנות הפרחים. אנחנו גרים ביצור כלאיים, שילוב בין עיר קטנה לכפר גדול, הנאבק על ההחלטה שתכריע בשאלת פניו ואופיו. לפעמים הוא עומד נאיבי על רקע הכנסייה בת המאה, ולפעמים מביט במבט […]
מאת: גל אלגר יתומה. יתומה מסתובבת במדשאות הארמון, נהנית להרגיש חשובה ליום אחד. יתומה לבושה בשמלה כחולה, מנסה להסתיר את הכתמים שהשאירו כל אלה שלבשו אותה לפניה. יתומה צועדת בין הדוכנים, גומעת את המראות, שוקעת בצלילי העוּד והקאנון שנשמעים מכל עבר. יתומה אוחזת בידו של זה שאוהב אותה וחזר אליה מהמלחמה. היא מאושרת ויודעת שסוף-סוף […]
מאת: ענבל אשל כהנסקי מתוך: אישה שהיא אריה תוהו שִׁירָתִי בִּי בֹּהוּ. זוֹ שִׁירַת הַבְּהִיָּה בַּתֹּהוּ. רוּחִי כּוֹשֶׁלֶת מֻסַּחַת בְּעוֹדִי מִתְבּוֹנֶנֶת בַּתְּהוֹם רְעִידוֹת גּוּפִי מִשְׁתּוֹלְלוֹת נַפְשִׁי מִתְעַרְעֶרֶת בִּצְרִיבוֹת אוֹר אָפֵל וְגָלָקְסְיוֹת קוֹרְסוֹת וְעֵינַי חוֹשְׁכוֹת וְשׁוּב בֹּהוּ. גוף זר עַל עוֹר הַחֲשׂוּפִית שֶׁלִּי מְקֻעְקַעַת זָרוּת הַגּוּף בִּצְרִיבוֹת מֶלַח בִּלְחִישׁוֹת אֵשׁ. ושוב החיוך הזה שׁוּב […]
מאת: נמרוד עורף מתוך: לגדול נכון זוהי שעת בוקר מוקדמת באמצע השבוע. אני בתחנת גבעת המבתר, מחכה לרכבת הקלה. אתמול סיימתי כמה דוחות חשובים לקראת הישיבות היום, וממש ניקיתי שולחן מכל הניירת שעמדה שם זמן רב. אז גיליונות האקסל מאחוריי. בראשי כבר רקמתי לי את הבוקר השקט שמחכה לי היום במשרד, עם קפה טוב מהמכונה […]
אפשר למצוא אותנו בחנויות:
האתר פותח על ידי גל אלגר 2022
© כל הזכויות שמורות לקינמון הוצאה לאור
