פתיחת אפשרויות נגישות
1+1

דרך הדלת

  • יוני 2023

על הספר

ברגע הראשון שהמחבר, נצר שוחט, הבין שהאינטרנט פתח דלת שדרכה יכול כל אדם בעולם להיכנס לחיי ילדיו – הוא נבהל. הדלת הזאת הרי נמצאת ממש בתוך הבית. בזמן שאנחנו בטוחים שילדינו יושבים לבטח בחדרם, הם למעשה משוטטים בעולם ופוגשים אנשים מוכרים אך גם זרים. חלקם ייטיבו איתם, אך ייתכן שיש ביניהם כאלו שעלולים לפגוע בהם.

ברגע השני נצר בחר לעשות מעשה. הוא בנה מערך שיעורים מפורט שמלמד את ילדיו וחבריהם דרך לגלישה בטוחה יותר, ובשיתוף בית הספר שלהם, הוא לימד את תלמידי הכיתה עקרונות בטיחות ברשת.

בשיעורים שהעביר לילדים, התמקד נצר בדיאלוג עם האחר והבנת האחר כבסיס לבטיחות ברשת בכלל ובפרט מול אנשים זרים שאנו פוגשים שם.

הספר דן בנושאים אלו באופן מעמיק ורחב היקף. הוא מציג לקוראים תרגילים המתאימים לכיתה וכן לפעילות ביתית שכל הורה יכול לעשות עם ילדיו.

הספר מתמקד בזהירות ברשת ומסייע להורים להבין לעומק את הנושא ואת האתגרים העומדים לפתחם באופן ברור ונגיש. כך הוא מאפשר להם להעניק לילדיהם כלים מעשיים שישרתו אותם במפגשים עם חברים ועם זרים, שעשויים להפוך לחברים באופן וירטואלי, כמו גם בחיים עצמם.

פרטי ההוצאה והקרדיטים
עריכה ספרותית
נטלי בירקן וגל אלגר
עריכת תוכן ולשון
רועי לידסקי
עיצוב כריכה
לי קורצוויל
עימוד
שרית רוזנברג
מידע נוסף
 

המחיר המקורי היה: ₪82.המחיר הנוכחי הוא: ₪59.

בחירת פורמט
לקריאת הפרק הראשון

פרק ראשון: הבעה והבנת האחר בשיח

המילה "הבעה" והצירוף "הבנת האחר" עומדים בבסיס היכולת להיזהר מסכנות באינטרנט. לפני שנתחיל כדאי שאסביר מה הם מביעים עבורי.

הבעה נמצאת בכל דרך תקשורת עם האחר. היא לא רק המילים שאנו דוברים, אלא גם האינטונציה, המבט בעיניים, תנועת הגוף. גם זעקה, המהום ונדנוד הראש הם דרכי הבעה. זו נקודה קריטית, כפי שתגלו בהמשך כשאגע בעובדה ששיח בכתב — שהוא חלק מהותי מהשיח באינטרנט — מסתיר חלק ניכר מדרכי ההבעה ומקשה על הבנת המסר. אמצעי השיח הדיגיטליים מכבידים על ההבעה, ואפילו בשיחת וידאו היכולת שלנו להבין את תנועות הגוף שאנחנו רואים היא מוגבלת יותר.

הבנה אמיתית של האחר היא דבר שקל לטעות בו. כלומר, קל לנו לטעות ולחשוב שהצלחנו להבין את האחר על אף שלא הבנו את כוונתו ממש. הבנה אמיתית של האחר מתקיימת רק כשמצליחים לראות באמת את העולם דרך עיניו; כשמצליחים לנחש בסיכוי גבוה, בלי שיפוטיות (כלומר מחוץ לנקודת המבט האישית שלכם על הדברים), מה הזולת הרגיש, חשב, רצה לעשות, והתכוון כאשר הביע את עצמו.

שאלו את עצמכם שאלה שלא נשאלת מספיק לדעתי: מדוע אנחנו צריכים להבין את האחר?

לפני שאתם ממשיכים בקריאה חכו מספר שניות. תנו לשאלה הזאת להדהד בכם ונסו ולמצוא את התשובה שלכם.

גם יכולת הבעה וגם הבנת האחר נדרשות כדי להתמודד עם המפגש התכוף עם אנשים חדשים ועם דעות שונות בחיינו הבוגרים. אם אנו מלמדים את ילדינו רק להיזהר מזרים, להתרחק מהם ולא להקשיב להם, אז אנחנו מייצרים פער בין מצב הקיצון הזה של הילדים בצעירותם לבין היחס הנכון לזרים בבגרותם, שגם אז יפגשו תכופות אנשים חדשים שיהיו זרים להם, לפחות בהתחלה.

בגילים צעירים באמת חשוב שילדינו ייזהרו מזרים, יתרחקו מהם ולא יקשיבו להם. אבל מפגשים עם אנשים חדשים הרי יתרחשו במהלך חייהם, וחשוב שיהיו להם כלים לזהות על אילו אנשים אפשר לסמוך ואילו דעות כדאי לאמץ, ולהגדיל את הסיכוי שלהם להצליח בכך.

בימינו המפגש עם אנשים חדשים הפך להיות מוקדם הרבה יותר, והכמות של מפגשים אלה גדלה באופן ניכר בגלל האינטרנט. המוני זרים מתדפקים על אותה דלת מטפורית מהרגע שבו הילדים יכולים להשתמש בה. דרך המחשב הביתי, דרך הטלפונים שלכם, ההורים, ובוודאי כאשר הילדים מקבלים טלפון חכם לידיהם.

אם לא נעבור מהשיח של "אל תתקרבו לזרים" לשיח של "איך להבין את האחר" ככל שהילדים יגדלו, נפגע ביכולתם להכיר אנשים חדשים בבטחה. יתרה מזאת, נהפוך אותם לפגיעים יותר לנוכח אנשים הרוצים לנצל אותם. צריך לזכור שמפגש עם אנשים חדשים והכנסתם לעולמנו הוא בלתי נמנע במהלך החיים. כדי לזהות נכון מי מהם עלול לפגוע בנו צריך להבין אותם כשהם מדברים אלינו, והבנת האחר תהיה טובה יותר אם תתורגל מגיל צעיר.

הבנת האחר נדרשת בראש ובראשונה להגנה עצמית, ונוסף על כך כדי להבין את מעגל האנשים הקרובים אלינו, שנרצה להקשיב להם ולהבין אותם כי אכפת לנו מהם. אני מקווה שמעגל האנשים שמהם אכפת לנו הוא אומנם מדורג אבל לא מצומצם רק לקרובים אלינו, אלא מתרחב לכלל בני האדם. אנו רוצים למצוא בכל מעגל כזה, באמצעות הבנת האחר, את האיזון בין מתן אמון באנשים לבין הבטיחות שלנו (לצערי, ישנם מקרים שבהם אנשים לא היו בטוחים גם במעגל הקרוב להם).

זהו בעיניי הבסיס לכל מה שאני מציג בספר הזה. אני מאמין שאם לא תופסים את הבנת האחר כאמצעי להגנה עצמית, לפני כל שימוש אחר בה, לא ניתן באמת להתגונן מפני הסכנות באינטרנט.

פגשתי אנשים שתפיסת העולם שלהם הייתה "אדם לאדם זאב". היה מעניין לשים לב לכך שרובם לא תפסו את הבנת האחר כאמצעי להגנה עצמית, אלא ככלי שאין בו שימוש, אלא אם כן אתה אכפתי כלפי האחר. אז, לפי תפיסת עולמם, בגלל האכפתיות לאחר, הוא יכול לנצל אותי. אינני בא לתקוף או לגונן על תפיסת עולם כזו, אלא להגיד שגם אם זו תפיסת עולמכם, הרי שהבנת האחר עדיין נדרשת בעיניי כדי שתוכלו להגן על עצמכם, לפני כל דבר אחר.

כיצד ללמד את יכולת הבנת האחר ולפתח אותה כבר מגיל צעיר?

המפתח ללימוד הבנת האחר ויכולת ההבעה האישית, העוזרות לנו להבין את האחר, הוא קודם כול להבין ולהסביר שמדובר במיומנויות מאתגרות. אין לקחת כמובן מאליו את המיומנויות האלה, אין לחשוב שקל להבין ולהביע — זה לא קל. יש לא מעט אנשים שטועים לחשוב שהם היו ברורים מאוד בזמן שדיברו עם אחרים, אנשים קרובים או רחוקים, ולא כך היה. אחד העקרונות החשובים ביותר להשתפרות בדבר מסוים הוא להכיר באתגר שבו. אם אנחנו בטוחים שאין לנו צורך להשתפר ביכולות ההבעה וההבנה שלנו, לא נשתפר בהן, וחבל.

התובנה הזאת הובילה אותי לבנות את השיעור הראשון ולארבעה עקרונות חשובים. אני מאמין שההפנמה של ארבעת העקרונות האלו כבר בגיל צעיר מייצרת בסיס יציב ליכולת להתמודד בשלב מאוחר יותר עם הסכנות שבאינטרנט. עקרונות אלה עשויים לשפר גם את השיח עם הקרובים אלינו.

ארבעת העקרונות:

לא תמיד קל להביע את עצמנו כך שיבינו אותנו.

לכל הבעה יש סיבה ולרוב גם מטרה — יש לשאול תמיד "מה נאמר" וגם "למה נאמר".

לא תמיד קל להבין אחרים ואת הסיבות והמטרות שלהם.

למרות הקושי, אפשר להתאמן ולהשתפר ביכולות ההבעה והבנת האחר.

הכניסה לשיעור הראשון

הכנת השיעור הראשון הייתה מעניינת ומהנה. בתקופת השירות הצבאי הדרכתי מספר שנים וכתבתי הרבה מערכי שיעור ובזכות זה המשימה לא הייתה מורכבת עבורי. גם הפרפרים בבטן, שתמיד קיימים לפני כניסה לשיעור, לא יצרו לחץ. הכרתי די טוב את הילדים בכיתה של בני הבכור ובעיקר שמחתי שמנהלת בית הספר ומחנכת הכיתה אפשרו לי ללמד את התוכן הזה במסגרת הכיתה.

באופן מפתיע, דווקא השיעור הראשון התקיים בדיוק לפי התכנון, ואילו בשיעורים הבאים נאלצתי לאלתר בנקודות שונות משום שהתפתחה בכיתה דינמיקה שלא הבאתי בחשבון בתכנון הראשוני שלי.

בשיעור הזה, אולי משום שנושא השיעור היה "תקשורת פנים אל פנים" ועניין האינטרנט עדיין לא נכנס לתמונה, מצאתי את עצמי מדבר על נושאים שהיו ברורים לילדים. הדוגמאות שאציג בהמשך התאימו לעולם התוכן של ילדים בכיתות ב' ו־ג'.

מטרת השיעור הראשון הייתה שהילדים יבינו שיש לנו כלים רבים לשפר את סיכויינו להבין את האחר. רציתי ללמד אותם מהו האיזון הנכון בנוגע לתקשורת עם האחר — כך שמצד אחד הם זוכרים לא להיות בטוחים מדי ביכולתם להביע את עצמם ולהבין את האחר, ומנגד לא להתייאש ולחשוב שאין סיכוי להבנה הדדית אמיתי בלי יכולות טלפתיות מכושפות.

לא קל להביע את עצמנו באופן מובן

רציתי להזכיר לילדים שכשהם מביעים את עצמם ייתכן שלא יבינו אותם. ייתכן שהם הביעו את עצמם באופן לא ברור. אל דאגה, עד סוף השיעור הראיתי להם שהם יכולים להשתפר בכך.

כשדיברתי עם תלמידי הכיתה על הנושא, רבים מהם נזכרו בקלות ברגעים שבהם הם לא היו מובנים — אי־הבנות מתרחשות בתדירות לא מעטה במסגרת משפחה עם ילדים. הדוגמאות שהוצגו היו רבות ומגוונות. חלקן תיארו סיטואציות פעוטות ויום־יומיות וחלקן הציגו אי־הבנות גדולות יותר. הדוגמאות עסקו בנושאים שונים החל מסיטואציות עם הורים, למשל: "יצאתי בערב מהמיטה כי שכחתי לספר להורים מה המורה ביקשה למחר, והם כעסו עליי לפני שהספקתי לדבר, כי חשבו שאני רוצה להמשיך לשחק ולא ללכת לישון", ועד לסיטואציות עם חברים וחברות, כגון: "אמרתי לחברה שלי שאולי אני רוצה ללכת לגינה אחרי בית הספר והיא חשבה שאנחנו בטוח נפגשות שם, ונעלבה כשהעדפתי בסוף ללכת הביתה".

תרגיל שאני עושה בבית:

חִשבו על השיחות שבהן לא הייתם מובנים.

שאלו את עצמכם: מה היה חלקכם באי־ההבנה?

האם יכולתם להביע את עצמכם באופן ברור יותר?

נסו לתפוס בזמן אמת את הרגעים עם הילדים שבהם מישהו מכם לא מובן וציינו זאת בקול רם.

שקפו זאת לילדים באופן ברור ובהיר, אך אל תדגישו את הקושי להבין באופן מייאש. שאלו אותם — אתם שמים לב שנאמר כך וכך ולא היה ברור בכלל שהכוונה הייתה אחרת?

נצלו הזדמנויות כאלו כדי להזכיר שזה לא מובן מאליו להיות מובן, וזה לא ברור מאליו להיות ברור.

חשוב למצוא איזון במידת הביטחון העצמי שלכם ושל הילדים לגבי יכולת ההבעה שלכם ושלהם. כלומר, לא להיות בביטחון מוחלט ולחשוב שכל מה שאתם או הם אומרים הוא ברור לגמרי, אבל גם לא לחיות בחוסר ביטחון לגבי יכולות ההבעה.

פשוט זכרו: לא תמיד אנו מצליחים להיות ברורים. זהו אתגר, וחלק מהאתגר הזה תלוי בכם.

לכל הבעה יש סיבה ולרוב גם מטרה — "מה נאמר?" לעומת "למה נאמר?"

שאלו עצמכם את השאלה: "מהו שקר?"

אני מניח שיהיו תשובות שונות, אך רובן יתארו שקר כסיטואציה שבה יש פער בין הנאמר לבין הכוונה, מתוך כוונה שלילית כלשהי. זוהי דרך ספציפית מאוד להסתכל על שיח ועל הפער הזה.

נכון יותר לזכור שלומר משהו, להביע, זה פעולה. בכל הפעולות שאנו עושים, אנו פועלים מסיבה כלשהי. אני פותח את המקרר כי אני רעב ואני רוצה להוציא משם משהו. אני מתעמל כי אני רוצה שהגוף שלי יהיה בריא ואולי אני רוצה שיהיה שרירי.

כך גם כל דבר שאנו אומרים הוא פעולה שיש לה סיבה ולרוב גם מטרה.

חלק ניכר מהדברים שאנחנו אומרים נועד לספר לאחר על משהו. כשמספרים דבר־מה המטרה היא שהאחר ישמע את המילים ויבין את תוכנן. כשזהו המקרה, אין פער בין המילים (תוכן ההבעה) לבין מטרת ההבעה. הדוגמה הפשוטה ביותר היא לימוד בבית הספר. המורה מלמד חשבון כדי להעביר את תוכן המקצוע הזה לילדים בשביל שידעו אותו.

אבל בחלק גדול לא פחות מנושאי השיחה יש הבדל, אפילו קטן, בין המילים שנאמרות לבין מטרת ההבעה. כי הפעולה אינה תמיד לספר. לעיתים המטרה היא להזהיר, להתרברב, להצחיק (וליהנות מפירות ההערכה אליך כאדם מצחיק), להביע אכזבה, צער או ספק, ועוד ועוד. אם אני מספר לך מה קרה לי אתמול, אולי אני עושה את זה כי הסיפור מצחיק או אולי כי למדתי לקח מהאירוע ואני רוצה להזהיר אותך. האם אנחנו מכריזים: "עכשיו אני אצחיק אותך", או: "עכשיו אני אזהיר אותך"? לרוב לא.

יש מגוון גדול של דוגמאות להבדל בין תוכן המילים לבין מטרתן. אני מספר לחברי הטוב על האוכל הטעים שהכנתי אתמול לא רק כדי ש"ידע שזה מה שקרה", אלא אולי גם כדי לזכות בהערכתו כלפיי. אני מתאכזב ממשהו שחבר שלי עשה, אבל במקום להגיד "אני מאוכזב" אני אומר "לא חשוב" בקוצר רוח ומעביר נושא. אני זועם על משהו שחבר טוב אמר לי ויוצא בכעס מהחדר בלי להסביר מדוע כעסתי, כי בעצם אני רוצה שהוא יבין את זה לבד ויבוא להתנצל.

כלומר, גם בסיטואציות שאינן שקר, שאינן המקרה של "אדם נכלולי המנסה להפעיל עלינו מניפולציה", יש פער בין תוכן ההבעה לסיבת ההבעה, למטרת ההבעה.

מה הכוונה בפער? אם אני מתייחס רק למילים שנאמרו וכותב את משמעותן, ייתכן מאוד שלא אבין מדוע הן נאמרו ומה הייתה כוונת הדובר.

מצד אחד, כשאדם אומר דבר־מה אך מתכוון למשהו אחר זה לא דבר רע בהכרח (ודוגמה נהדרת לכך היא בדיחות — במקרים רבים הן מצחיקות בגלל הפער בין המשמעות המילולית של המילים לבין ההקשר, צורת ההבעה והמשמעות בפועל). מצד שני, פערים קיצוניים ותכופים בין תוכן ההבעה למטרת ההבעה יכולים להעיד על אדם שיש להיזהר מפניו. אם אני עדיין לא מכיר אדם מסוים, כדאי לחכות קצת לפני שאסמוך עליו, לחכות עד שאבין אם קיימים בשיח שלו פערים כאלו.

לכן, כשמישהו אומר דבר־מה יש לפענח מה הוא אמר וגם למה הוא אמר זאת.

תרגיל מהכיתה:

המטרה: להבין שיש מגוון גדול מאוד של סיבות ומטרות לדיבור.

כתבתי על הלוח את המילים "כן" ו"לא" ושאלתי מה המטרה של מי שאומר אותן. התשובות המיידיות היו "להסכים" או "לסרב". כתבתי את שתי המילים האלו ברשימה על הלוח. נתתי דוגמאות נוספות שבהן אני אומר את אותן המילים, ובכל פעם הסיבה או המטרה היו מעט שונות, והוספתי אותן לרשימה.

המשפטים:

1. דני, אתה רוצה גלידה? כן! — הבעת התלהבות והסכמה.

2. דנה מבקשת מדני ספר. דני אומר שהוא לא נמצא. דנה אומרת "כן?" בתימהון (כאילו אומרת "אתה בטוח?") — הבעת ספק.

3. דני זורק קוביות במשחק ומפסיד בגלל תוצאה רעה. דני: "לאא!" — הבעת אכזבה.

4. דני רואה את דנה מוציאה ספר מהארון ושם לב שהספרים במדף העליון עומדים ליפול. בלי לחשוב הוא צועק "לאא!" ומצביע — כדי להזהיר.

5. דני מספר בעצב שאחותו קרעה את הדף עם שיעורי הבית שלו. דנה אומרת "כן" בשקט ונזכרת שדבר דומה קרה גם לה — הבעת צער והזדהות.

את התרגיל הזה ניתן לבצע בצורות שונות. אתם יכולים ליצור עם הילדים רשימה כזו בכל מיני סיטואציות שבהן אתם מוצאים מטרה או סיבה חדשה לגבי אמירה כזו או אחרת. אפילו סתם בזמן צפייה בטלוויזיה. עצרו רגע ושאלו את הילד, "מה נאמר? למה נאמר?" והוסיפו לרשימה.

דוגמה נוספת המשווה בין שתי אפשרויות:

אפשרות 1 — דני מספר שאתמול אכל במסעדה את הפיצה הכי טעימה שאי פעם טעם.

אפשרות 2 — המוכר במסעדה מספר שהפיצה במסעדה היא הכי טעימה שאי פעם טעם.

הזמנתי את הילדים לשוחח על ההבדל בין האפשרויות. לאחר דיון מעניין הגענו למסקנה שייתכן מאוד שדני רצה לספר ולא הייתה לו מטרה נוספת, כלומר התוכן שאמר היה זהה למטרת ההבעה, ואילו המוכר רצה לשכנע. אולי הוא באמת מאמין שהפיצה אצלו היא הטעימה ביותר, אבל המטרה העיקרית שלו היא לשכנע אנשים לקנות אצלו פיצה. לכן אולי הוא לא באמת מאמין בתוכן דבריו.

לא קל להבין אחרים ואת הסיבות והמטרות שלהם

הסיבות והמטרות של הדובר הן מעין אמת פנימית שלו. לפעמים אפילו האדם הדובר אינו מודע לכך, קל וחומר לנו אין יכולת להכיר אותן במלואן ובוודאות כיוון שאיננו קוראי מחשבות.

הפער האפשרי בין התוכן שנאמר לבין הסיבות והמטרות שבגללן הוא נאמר מקשה עלינו, וזאת גם כשאנו מדברים עם חבר שבאמת מנסה לגרום לנו להבין מה מטרתו. אנשים מדברים לפעמים באופן מבולבל. אנשים מדברים בקיצורים. אנשים מניחים שאנחנו יודעים דברים ושאנחנו מבינים את ההקשר של מה שנאמר. אנשים יכולים לחשוב שמ־א' נובע ב' באופן שהאחר לא בהכרח מסכים לו.

כמה פעמים אתם עצמכם הרגשתם שחבר או בן/בת הזוג שלכם אינם מבינים אתכם?

כמה פעמים אירע שאתם לא הבנתם מישהו אחר וגרמתם לו להרגיש תסכול כתוצאה מכך?

והילדים שלנו? הילדים מדברים מתוך עולם פנימי דינמי, המשתנה ככל שהם גדלים. לפעמים אנחנו מצליחים להבין אותם ולפעמים איננו. הם הרגישו את התסכול הכרוך בכך שאיננו מבינים אותם, ואנו הרגשנו את התסכול בכיוון ההפוך. אף על פי שכולם רוצים מאוד שיבינו אותם.

מטרת החלק הראשון של השיעור שהעברתי בכיתה הייתה להדגיש לילדים את האתגר שלהם כדוברים, ואילו מטרת חלקו השני הייתה להדגיש את האתגר שלהם כשומעים. חזרתי לאותן דוגמאות, לאותם רגעים שבהם הם הרגישו שלא הבינו או שלא היו מובנים, ואמרתי שלפעמים, על אף שאדם מסוים הוא לא ברור, בכל זאת אפשר להבין אותו. וגם ההפך הוא נכון, אף על פי שהאדם הביע את עצמו בצורה מאוד ברורה, האחר עלול שלא להבין אותו.

אנחנו רוצים להשתפר גם כדוברים, וגם כשומעים.

אחרי שיפנימו את הנקודה הזו, ואולי בסבבים הבאים של השיעור בשנים מאוחרות יותר, ארצה לתאר זאת כאחריות. בתור דוברים הרוצים להיות ברורים אנו אחראים לנסות להיות ברורים יותר, ובתור שומעים זו אחריותנו להתאמץ להבין את האחר. כך נגן על עצמנו מפני אנשים שטובתנו אינה לנגד עיניהם. כך נעזור לעצמנו ולאחרים בסיטואציות שבהן יכולת ההבעה של האחר אינה טובה מספיק. במקרים שבהם אנו אכפתיים באמת כלפי האחרים, נצליח לראות את העולם דרך עיניהם, ולהבין מה הם רוצים וצריכים במקום להחליט עבורם מה טוב להם.

להביע את עצמנו באופן מובן ולהבין את האחר הן שתי משימות קשות הרבה יותר משנדמה לנו, אך ניתן להתגבר על הקושי ולעמוד באתגרים אלה. כיצד?

דרכים לאמן את יכולות ההבעה והבנת האחר ולהשתפר בהן

א. לחפש את סיבת ההבעה ומטרתה (לשאול "למה זה נאמר?") — לזכור שהבנה והבעה הן אתגר סמוי שאנחנו לא תמיד שמים במרכז תשומת הלב שלנו. לכן, כלי בסיסי המאפשר לנו להשתפר הוא בראש ובראשונה לזכור שהאתגר קיים. ממש להזכיר לעצמנו באופן קבוע שלכל הבעה יש סיבה ובדרך כלל מטרה, ולשאול את עצמנו "למה זה נאמר?" (גם לגבי מה שאנו עצמנו מביעים). זה הרבה פחות מייגע מכפי שזה נשמע. יש לקוות שאם נזכיר לילדים שלנו את השאלה הזו כבר מגיל צעיר, הם יזכרו לחשוב עליה אינסטינקטיבית בכל זמן שבו אדם אחר מדבר איתם.

בהמשך נגלה שכשאנו שואלים את עצמנו באופן תדיר "למה זה נאמר?" ו"למה אנחנו אומרים זאת?" — החיפוש אחר התשובה מייצר מוטיבציה שתגרום בסופו של דבר לשיפור בהבנת האחר ובהבעה איכותית ומיטיבה יותר.

בכיתה, בשיעור שבו הדגשתי את האתגר, כל מה שנותר היה לבקש מהילדים לזכור את קיומו ולשאול "מה נאמר?" ו"למה זה נאמר?". למעשה בכל פעם שחזרתי לכיתה לשיעור נוסף, בפתיחת השיעור חזרתי על השאלות האלו כי הן הבסיס העמוק להבנת האחר.

ב. תשומת לב לפרטים — זוהי אחת המיומנויות החשובות ביותר עבור הבנת האחר. היא מיומנות חשובה באופן כללי, ובתחום הזה בפרט חשיבותה גבוהה מאוד. הכוונה, כמובן, להקשבה האמיתית לאחר, ולא רק בעזרת חוש השמיעה.

מהם הפרטים שאפשר וכדאי לשים לב אליהם בזמן שיח עם האחר?

טון הדיבור.

המבט בעיניים.

מחוות ידיים וגוף (למשל, תנועת הגוף כשמדברים בביישנות שונה מתנועת הגוף כשמדברים בביטחון).

הֶקשר (קונטקסט) — זה אולי הפרט החשוב ביותר לבדוק ולהסב אליו את תשומת לב הילדים. המילים הנאמרות הן חלק ממשהו שמתרחש. אם נשים לב לשאר חלקי ההתרחשות והמוטיבציות של המעורבים בה, אולי נבין טוב יותר את מטרת המילים.

ילד יכול לכעוס על חברו ולצעוק: "מה אתה עושה?!" ללא ההקשר המילים האלו לא מספרות לנו מהי הבעיה. אילו היינו יודעים שקודם לכן הוא ביקש להיות הבא בתור שיזרוק את הכדור וחברו שכח מהעניין, היינו מבינים. יש קשר בין האירוע שהתרחש קודם לכן לבין המילים שנאמרו. אם אנו מזהים את ההקשר הזה, אנחנו יכולים להבין למה התכוון מי שאמר את המילים. ללא ההקשר יכולנו רק לנחש (בקושי רב כנראה, ובעזרת שאלות נוספות) את הכוונה במילים "מה אתה עושה?!"

בתור הורים, חשוב שנזכור שאימון ילדינו לתשומת לב לפרטים חשוב לא רק עבור הבנת האחר וכתוצאה מזה לטובת בטיחות ברשת, אלא גם לבטיחות הפיזית שלהם. ילדים שישימו לב לפרטים ייפלו פחות וייקלעו לתאונות פחות כי חלק גדול מהאירועים המצערים האלו מתרחשים בגלל חוסר תשומת לב. ואם הם יגדלו להיות נהגים ששמים לב לפרטים רבים יותר הם יהיו בטוחים יותר על הכביש.

אחד היעדים המורכבים בתרגול תשומת לב לפרטים (באופן כללי, לא רק בזמן שיחה) הוא לשים לב להרבה פרטים ולהציב במהירות כל פרט בדרגת החשיבות הנכונה לו. כך נוכל להפריד בין עיקר לבין תפל ולהבין מתי פרט מסוים רלוונטי, או באילו תנאים הוא יהפוך להיות רלוונטי. נרצה לשפר את היכולת להיות ממוקדים באופן דינמי, כלומר שהפרטים בדרגת החשיבות הנמוכה לא יפריעו לנו, אבל במקרה הצורך נוכל להתמקד בהם אם יהפכו להיות רלוונטיים.

תרגילים מהכיתה:

ביקשתי מהילדים למצוא פרט בסביבתם, שולי ככל שהם רוצים — לציין אותו ולהגיד באילו תנאים הוא יכול להיות רלוונטי או חשוב. למשל, קורי עכביש בפינת החדר — אם נרצה לנקות אותם; משחק הבולט מעט מהארון — אם נרצה לסגור את הדלת או לעבור ליד הארון בלי להיתקע בו; פאנל תקרה מלוכלך שכנראה לא ינקו בקרוב — אבל כדאי מדי פעם להסתכל ולבדוק שהלכלוך לא מתפשט יתר על המידה; עיפרון על הרצפה — שכדאי להרים כדי לא לדרוך עליו, ועוד ועוד. גם דברים שוליים מאוד מתאימים לתרגיל הזה כדי להדגיש שיש הרבה פרטים שאפשר לשים לב אליהם אבל דרגת החשיבות שלהם נמוכה.

את השיח על תשומת לב לפרטים סיימתי בהכנה לקראת השיעור הבא ושאלתי את התלמידים: בהשוואה לדיבור, כאשר אנו כותבים זה לזה — האם יש לנו יותר או פחות פרטים לשים לב אליהם כדי להביע את עצמנו ולהבין את האחר?

תרגילים מהבית:

בבית אפשר לשחק במשחקים, חלקם מתאימים כבר בגיל צעיר מאוד, שבהם מעורב תרגול של תשומת לב לפרטים. תרגיל ביתי כזה לגיל הצעיר הוא למשל שילוב של תשומת לב לפרטים ושל אימון הזיכרון. מניחים מול הילד מספר פריטים (מעטים או רבים לפי גילו ויכולותיו), מבקשים ממנו להסתכל בעיון ולעצום עיניים. משנים משהו בארגון החפצים, הילד פוקח את עיניו ומנסה לזהות מה השתנה. יש גם משחקי קלפים שעונים על מטרה זו בצורה נהדרת. נוסף על כך, כל ספרי החיפוש למיניהם בסגנון "איפה אפי?" מתרגלים גם הם את יכולת מתן תשומת הלב לפרטים כבר מגיל צעיר.

לגילים מאוחרים יותר יש משחקים נהדרים מבוססי דדוקציה (היסק) שבהם תשומת הלב לפרטים עולה כאשר אנו שמים לב שמספר רמזים שקיבלנו מייצרים מסקנה ודאית, שלא הייתה בכל רמז בנפרד.

תרגול חשוב נוסף, שאני חוזר עליו בבית שוב ושוב, הוא בעניין המילה "הֶקשר". בכל פעם שיש אי־הבנה שיכלה להימנע באמצעות הבנת ההקשר, אני מזכיר את המילה הזו לילדים, ואז גם מסביר למה הכוונה במקרה המסוים הזה. אין דרך אחרת שבה ילדים צעירים יכירו את המילה "הקשר" ומשמעותה אם אנו לא נלמד אותה.

תרגיל נוסף של תשומת לב לפרטים, מורכב קצת לביצוע ומשעשע — הייתי עם ילדיי בשוק סואן, ובהשראת הסרט "מטריקס" (או משחק המחשב מהאייטיז "פרוגר") ביקשתי מהבן שלי לחצות במאונך את המעבר בו הלכו אנשים הלוך ושוב, וזאת בלי שההולכים יצטרכו לעצור או לשנות את מהירות ההליכה שלהם. זהו תרגיל שאפשר לעשות גם במסדרון בית הספר בזמן ההפסקה, כמובן באופן זהיר ומפוקח. התרגיל דורש מהילדים לשער לאן ילכו האנשים, דבר המצריך תשומת לב מהירה לפרטים רבים, ולשנות את הליכתם בהתאם, כלומר, להקשיב ולהבין.

ג. לשאול את הזולת, לנהל דו־שיח — על דו־שיח וחשיבותו להבנת האחר ארחיב בפרק מאוחר יותר. בקצרה, כאשר אינני מבין את האחר, אני יכול פשוט לשאול אותו, ולהסביר מה הבנתי ומה לא הבנתי, בוודאי בסיטואציה שבה שני הצדדים רוצים להיות מובנים. לא תמיד קל לשאול את הזולת. לפעמים הוא כבר הגיע לרמת תסכול גבוהה בגלל אי־הבנה, ואז אצטרך להוסיף מילים שמטרתן היא להרגיע. אין פתרון קסם לכך, אבל אין ספק שדו־שיח תורם להבנת האחר יותר מכל מונולוג.

זהו הרגע להתחיל ללמד איך לנהל דו־שיח, ולהזכיר לילדים לשאול את האחר "מה הייתה כוונתך?", "למה אמרת את זה?". אלו דברים שאפשר ללמד מגיל צעיר, גם בשיח חברי ונעים, ואלו שאלות שנשאל כדי לוודא שאכן הבנו נכון את המסר, ונשאל אותן גם כאשר קורה משהו לא נעים ויש להבין טוב יותר את מהותו ואת הגורמים לו. אנו צריכים להזכיר לילדים להיות סבלניים מספיק כדי לענות לשאלות כאלו ולא רק לשאול אותן את האחר. שאלות כאלו הן סימן שהם עצמם לא היו מובנים מספיק.

מאחר שבשיעור בכיתה יש הרבה דיאלוגים קצרים בין המורים לתלמידים כאשר הם שואלים שאלות, בדרך כלל מתוך חוסר הבנה, נוצרות הזדמנויות רבות להדגים לילדים את אתגרי ההבעה והבנת האחר. למעשה, כל אחד מהמורים יכולים במהלך כל שיעור, בכל נושא שהוא, להדגיש דגשים קטנים בנושאים שבהם עסקנו — על האתגר בהבעה ובהבנת האחר, על תשומת לב לפרטים, על הֶקְשר וגם על מטרות ההבעה. לו רק משום שכל שיעור מלא בדיאלוגים שכאלו וניתן לבדוק בהם מדוע משהו לא הובן, ולוודא שגם מה שאמרו המורים וגם השאלה ששאלו התלמידים הובעו באופן ברור.

ד. התבוננות בשיחות קודמות וניתוחן — היכולת ללמוד מטעויות היא חלק בלתי נפרד מתרגול ומשיפור. כשיש שיחה שבה לא הובנתם או לא הבנתם, האם אתם חושבים מעט "אם ניתן היה להימנע מאי־ההבנה?" אם הייתם לא מובנים — מה היה אפשר בדיעבד לשנות בהבעה שלכם כדי להיות מובנים? ואם לא הבנתם — האם פספסתם פרט באופן ההבעה או בהקשר שהיה מאפשר לכם להבין טוב יותר?

השקעת הזמן הזאת כדאית מאוד. אם תרגילו את עצמכם לכך בכל פעם שתתרחש אי־הבנה, אני מאמין בכל ליבי שתשפרו את התקשורת לטובת הפעם הבאה, בהבעה או בהבנת האחר, אף על פי שהסיטואציות שונות מפעם לפעם.

התרגיל הזה מורכב יחסית עבור הילדים וצריך בגרות מחשבתית מסוימת כדי להבין לעומק מה נדרש: כשהילד לא הבין משהו, ציינו את הדבר שבגללו לא הבין, בקשו ממנו לעצום עיניים לכמה שניות, בקשו ממנו לדמיין שוב את הרגע שבו הוא לא שם לב לפרט הזה. עכשיו בקשו ממנו לבדוק: "האם יכולת לשים לב לזה?" עשו זאת בזהירות — כמו בכל למידה מטעויות, איננו רוצים לגרום להרגשת תסכול, לתחושת אשמה ולתחושה שאינם יכולים להשתפר. נסחו את השאלות באופן החיובי ביותר האפשרי, הזכירו לילדים ולעצמכם מה הדבר שלא קיבל את תשומת הלב, ונסו לשים לב בפעם הבאה.

מה עוד אפשר ורצוי לעשות בבית?

לשוחח עם הילדים על הרעיונות האלה כבר מגיל צעיר בלי להיכנס לשיחה רשמית על הנושא. בכל פעם שאני שם לב שהילדים לא הבינו אותי או שאני לא הבנתי אותם, אני שואל כמעט כבדרך אגב, "שמתם לב שלא קל להבין?" ו"שמתם לב שלא קל להגיד משהו כך שיבינו אתכם?" כשאנו צופים בטלוויזיה, קוראים ספר, ובכלל בשגרה, אני מקפיד לשאול "למה זה נאמר?" ו"למה הוא אמר את זה?"

האתגר האמיתי הוא למצוא את הרגע שבו עוצרים לשיחה. למצוא שעת כושר סביב רגע של אי־הבנה גדולה כדי לשוחח בצורה מסודרת. בשיחה כזו אפשר "ללמד את השיעור" — להסביר שלא קל להבין ולהיות מובן, להסביר שתמיד צריך לשאול גם "מה נאמר?" וגם "למה זה נאמר?", ולהכין רשימה קצרה של מטרות וסיבות אפשריות להבעה שאפשר לשים לב אליהן כדי להזכיר שאנשים לא מדברים רק כדי לספר תוכן לאחר. כשהילד מגיע לגיל קריאה, דף כזה בהישג יד יכול להיות דבר נהדר לחזור אליו בכל אירוע של אי־הבנה.

מהרגע שבו לימדתי את עקרונות השיעור (בכיתה וגם בבית), הדבר החשוב היה לחזור אליהם באופן עקבי בכל אירוע של אי־הבנה. וכך אני מזמין גם אתכם לעשות כשאתם משוחחים בבית או אפילו כשאתם צופים בטלוויזיה ורואים מה מתרחש בסדרה או בסרט, או קוראים ספר. אני מזמין אתכם להשתמש במושגים השונים — תשומת לב לפרטים, הֶקשר, הבעה בעיניים, מחוות גוף וכולי, וכן לעגן את השיחה באותו שיעור ("זוכרים שדיברנו על...?"). חשוב לא פחות לבחור רגעים מעניינים מספיק כדי לעצור ולשאול "למה הייתה כאן אי־הבנה?", לא יותר מדי ולא פחות מדי רגעים כאלו.

חשוב לשים לב ולאבחן מתי הייתה אי־הבנה בגלל חוסר תשומת לב להקשר שבו נאמרו המילים. כי הֶקְשר הוא מושג חדש ומורכב עבור הילדים, וכשהוא רלוונטי, כדאי לחזור עליו עד שיהיה ברור.

כפי שהזכרתי במהלך הפרק — כל משחק ופעילות שמלמדים ומתרגלים בהם תשומת לב לפרטים וחשיבה לוגית הם משחקים שאני מחפש באופן פעיל להביא הביתה.

טיולים מחוץ לבית הם הזדמנויות נהדרות (משום שמסתכלים סביב) לעשות את התרגיל שבו מחפשים פרט לא חשוב ובוחנים באילו תנאים הוא יהיה חשוב.

יצירת דו־שיח עם הילד כדי להבין מה גרם לאי־ההבנה, ובקשה ממנו לנסות לראות אם יכול היה להבין זאת גם לבד.

מק"ט 9789659019359 קטגוריה

תקציר הספר:

נצר שוחט

נצר שוחט נשוי ואב לשלושה ממרכז הארץ. עובד כמעט שני עשורים בפיתוח מוצרי הגנת סייבר ומורה בעברו.

טעימה מהספר

איך היינו מרגישים אילו גילינו ששכחנו לנעול את דלת הכניסה לביתנו? זהו רגע שעשוי להיות מלווה בתחושת לחץ, בהרגשה של אובדן הפרטיות ובאובדן תחושת הביטחון.
כך בדיוק הרגשתי כאשר הבנתי שיש ממש בתוך ביתנו דלת פתוחה לעולם החיצון. דלת הקיימת בכל בית, ודרכה ילדיי, וגם ילדיכם, יכולים לצאת, ודרכה זרים יכולים להיכנס. הדלת הזאת נמצאת בכל מחשב ובכל מכשיר סלולרי שיש בו גישה לאינטרנט. האינטרנט הוא דלת לעולם החיצון, ולצד היתרונות שלו הוא טומן בחובו סכנות.
על האופן שבו התמודדתי עם הדלת הזאת אכתוב בספר הזה. למיטב ידיעתי אין כיום אף אחד שמלמד ילדים באופן הספציפי הזה על בטיחות ברשת. לא לעומק שאליו איכנס, ולא באופן רחב היריעה המחבר בין ההיבטים הרבים והמגוונים שאפרוס – ולכן חשוב לי לספר את הסיפור שלי.
אני מקווה שהסיפור האישי שלי – כיצד לימדתי את ילדיי על בטיחות ברשת – יעזור גם לכם.

תגובות הקוראים

עוד מהמדף

פרק ראשון

יענקי מלטף את ראשו של התינוק הרעב היונק במרץ. ידו הימנית עוקבת באצבע המורה אחר האותיות הצפופות בדף הגמרא המונח על הסטנדר, פלג גופו העליון מתנועע קלות לקצב מילות הלימוד, ידו השנייה ממשיכה ללטף את ראשו של מאיר.

הוא מרכין את עיניו כדי להביט בפניו החולמניות של בנו התינוק, בהתעלות הנפש, מוקף כולו בזיווה של מצווה. מבטיהם הלועגים של שאר האברכים עושים את דרכם אליו כחיצים מורעלים של בוז, פוצעים אותו, צורבים. הוא שומע בבירור אך כמו ממרחק גדול את צחוקם ואת הרינונים על אותו אב שבעבורו נשתנו סדרי בראשית והוא מניק את בנו.

הוא ממשיך ללטף ברוך את ראשו של מאיר, בידיעה ברורה שעליו לספוג כל השפלה בהכנעה וביראה, שהרי נעשה לו נס. אילו יכול היה ללבן לחבריו את פשרו של אותו הנס, היה מסביר להם שכך הוא מזין את בנו – בחלב את גופו, ובתורה את נפשו. דגדוג קל בסנטר, בחיבור שבין זקן לצוואר, וצליל מתגלגל של פלסטיק חלול על רצפה חשופה מעירים אותו מהניקור. לרגע נשימתו נעתקת מריאותיו, הוא מסתכל סביבו בבהלה, כמי שאינו בטוח היכן הוא.
פפפפפ, הוא נושף בהקלה. ברוך השם, רק חלום. מאיר התינוק ישן בין זרועותיו. הבקבוק הריק המוטל על הרצפה מאשר לו שאכן חלם, שכנראה שקע בשינה עמוקה. אחד משישים במיתה, הוא מצטמרר. הסטנדר ניצב מולו ועליו מונחת הסוגיה שבעוד כמה שעות יעסוק בה. למה רק בעוד כמה שעות? הרי כבר קמת! הוא מזכיר לעצמו את מה שדחף אותו לכתחילה להציע לחיהל'ה שהוא יקום בלילה לטפל בתינוק. להקיף את עצמך במצוות, כמו בסוכה, כמו במקווה, הוא מתחייך לרגע. אתה גם נותן לחיהל'ה לנוח וגם יש לך זמן ללמוד תורה בשקט. הוא מתיר לקורטוב שביעות רצון להניע הרהורים פילוסופיים של לילה. נכון, אם מאיר לא מתעורר עכשיו, יש לך שעתיים לישון. לא רע, ממשיכים ההגיגים בניגון של איפכא מסתברא.

יענקי מלפף את זרועותיו סביב ראשו וגופו של התינוק כדי לקבע את אחיזתו ולהזיז אותו מעט ככול האפשר, שלא יתעורר בבכי. הוא קם באיטיות מחושבת מן הכיסא, צועד לאורך המסדרון החשוך אל עבר חדר השינה, ובתנועות מדויקות מניח את התינוק השבע והישן בלול שבין שתי המיטות. חיהל'ה פוקחת את עיניה לרגע וממלמלת, "תודה רבה, הצלת אותי," וחוזרת לנשימותיה הסדורות. 
חזרתה המיידית של חיהל'ה לתרדמה כבדה מכריעה עבורו את הכף. היא עובדת קשה כל כך כדי לפרנס אותו כדי שיוכל ללמוד תורה, והוא מה? מה הייתה חושבת עליו אילו ידעה על המבחן? אסור שהיא תדע! הוא נבעת מהאפשרות שהיא תגלה שנכשל. אתה תלמד עד שיצא לך עשן מהאוזניים! הוא נוזף בעצמו.

יענקי מותח את ידיו מעל לראשו, מזרים בהן כוח ממאגרי מרץ ההולכים ומתרוקנים, ומחליט לחזור לסטנדר בסלון. תפסיק לרחם על עצמך, הוא מנענע את גופו קדימה ואחורה בחוזקה. עיניו תרות בסבך האותיות הצפופות, מתאמצות בכל כוחן לאתר את המקום המדויק בסוגיה שבה עסק לפני שתקף אותו הניקור. הוא מכחכח בגרונו, הקרב בשר השינה החל. הוא לא יוותר, לא ייתן לעייפות להכריע אותו.
הצצה מעורפלת מבין ריסיו העצומים מבהירה לו שהבוקר החל להפציע. חיהל'ה כבר לבושה בקפידה. החצאית המחויטת, החולצה המכופתרת, הפאה המהודרת, הגרבונים השקופים. את הנעליים השאירה ליד הדלת כדי לא להרעיש בשעת בוקר מוקדמת כל כך, אך רחש תנועותיה חודר מבעד לשרעפי השינה האחרונים שלפני התעוררותו השלמה של בעלה.
הוא הפסיד בקרב.
יענקי לא זוכר מתי בדיוק נכנע וחזר למיטתו. איזה טיפש אתה! מתי תבין שלא לישון בלילה זה עצתו של היצר הרע. עכשיו תהיה עייף כל היום. בעיניים עצומות עדיין הוא מדמיין את אשתו כשהיא חולפת ליד חדר הילדים, מעיפה מבט אוהב, מפריחה נשיקה באוויר לתמי, מוישי ולאהל'ה, עוטה את המעיל, אוספת את התיק, נועלת את הנעליים ורצה במדרגות לתחנת האוטובוס כדי לתפוס את ההסעה. הוא יודע כמה היא שונאת לאחר. היא עובדת קשה כל כך, מה בסך הכול דרשו ממך?
דנדון חרישי מעיר את יענקי סופית. מאיר שוכב בעריסה ומשחק בבובת בד שעליה פעמונים. יענקי נמתח, החבטה הקלה מהקרש הממסגר את מיטתו מצרפת את המועקה הקבועה, המלווה את ימיו מאז קיבלה חיהל'ה את המשרה המלאה שלה, לַתוכחה העצמית שלו על שנכשל במבחן. אם לדייק, ברור לו שהחלום המבעית שחווה הלילה היה שליחו הישיר של היצר הרע. הניסיון האווילי שלו לוותר על שעות שינה יקרות כדי להרוויח עוד קצת לימוד, משל היה איזה גדול דור, לא היה יותר מיוהרה מטופשת בתחפושת.
מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך. בתנועות אוטומטיות הוא נוטל את ידיו בנטלה שעל הרצפה. יענקי מעיר את הילדים בחדר הסמוך ועוזר להם להתארגן.
"אבא, להכין מטרנה?" שואלת תמי, לבושה כבר בחצאית כחולה ובחולצה מכופתרת תכולה, מציצה מבעד לדלפק הפורמייקה הלבן.
"כן, תודה. חומוס או גבינה?" הוא שואל ומניח את המצרכים על גבי משטח השיש במטבח, מכניס לחמניות להפשרה במיקרוגל ופורס מלפפונים ועגבניות במיומנות שפיתח מאז שקיבלה חיהל'ה את העבודה בחברת אקטיביוס.
תמי, מוישי ולאהל'ה עומדים ליד דלת הכניסה, רוכסים את המעילים, בתיקיהם כריכים טריים שהכין אביהם, והם מוכנים ליום הלימודים. יענקי מארגן במהירות חיתולים, בקבוק ובגדי החלפה בתיק של מאיר. בזרועו האחת הוא מניף את התינוק העטוף, ובזרועו השנייה את תיק הטלית והתפילין. כולם יוצאים ויענקי טורק את דלת הכניסה המעוטרת בשני שלטים. האחד ממתכת מוזהבת שעליו כיתוב באותיות מסוגננות "משפחת וייסברג". את השלט השני עיצבו הילדים לפני כחמישה חודשים על בריסטול כחלחל ובו ציורים וכיתוב ססגוני "מזל טוב וברוכים הבאים אמא ותינוקי".