מאת: ענבל אשל כהנסקי
מתוך: אישה שהיא אריה
תוהו
שִׁירָתִי בִּי בֹּהוּ. זוֹ
שִׁירַת הַבְּהִיָּה בַּתֹּהוּ.
רוּחִי כּוֹשֶׁלֶת
מֻסַּחַת
בְּעוֹדִי מִתְבּוֹנֶנֶת בַּתְּהוֹם
רְעִידוֹת גּוּפִי מִשְׁתּוֹלְלוֹת
נַפְשִׁי מִתְעַרְעֶרֶת
בִּצְרִיבוֹת אוֹר אָפֵל
וְגָלָקְסְיוֹת קוֹרְסוֹת
וְעֵינַי חוֹשְׁכוֹת
וְשׁוּב בֹּהוּ.
גוף זר
עַל עוֹר הַחֲשׂוּפִית שֶׁלִּי
מְקֻעְקַעַת זָרוּת הַגּוּף
בִּצְרִיבוֹת מֶלַח
בִּלְחִישׁוֹת אֵשׁ.
ושוב החיוך הזה
שׁוּב עֲוִיתוֹת מִשְׁתּוֹלְלוֹת בְּגוּפִי
מִלִּים נְשׁוּכוֹת בְּכֶלֶא פִּי,
לְשׁוֹנִי לְכוּדָה. שׁוּב
דַּעְתִּי מִתְבַּלַּעַת לְהַפְלִיא
וְשׁוּב הַחִיּוּךְ הַזֶּה, הַמְּקֻלָּל,
שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא עֲוִית מִתְמַשֶּׁכֶת.