ישראל, 2045. המדינה קרועה ומפוצלת לקהילות נפרדות המכונות בועות. אי שם בעיר הנמל הצפונית, מתקיימת הבועה החקלאית – קהילה אוטונומית יצרנית ותוססת, המבוססת על ייצור חקלאי של צמח ה"הֶמְפְּ". הדר ציון, לוחמת צדק שאפתנית, יוצאת למשימת ריגול חשאית במטרה לחסל את הבועה בהוראתו של המועמד המוביל לראשות הממשלה. היא מסתננת פנימה ופוגשת כמה מתושבי המקום – לין שמנהלת ביד רמה את הדיור, זו שכל אורח צריך לעבור תחת עינה הפקוחה; נֹח, גס למראה ועדין בנפשו, שנקשר אל צמחיו ובוכה בפרידה מהם, בכל עונה מחדש; ואלה, מנהלת החממות החידתית שמסעירה את ליבה של הדר. ככל שהדר מעמיקה את ההיכרות עם התושבים, היא מסתבכת במעבה של שקרים ומוצאת את עצמה קרועה בין רגשות אהבה ושייכוּת לנאמנות למדינה.
הספר "בועה במים גועשים" מדלג בין דיסטופיה לאוטופיה. הוא מעלה שאלות על שייכות, ישראליוּת, שחיתות שלטונית, ועל כוחה הנצחי של אהבת האחר. ביד קלה ומיומנת מתארת הסופרת עולם אורבני שבו הטבע משתלב בעירוניות, ומתוך שבר גדול צומחת תקווה.
קרין קיקנזון
אדריכלית ומעצבת בוגרת הטכניון. המגורים בשכונת הדר בחיפה לצד פרויקט הגמר שלה בתואר הראשון היוו השראה לסביבה העירונית המתוארת בספר, ולקהילה שמתגוררת בה ומפעילה אותה.
טעימה מהספר
פרולוג
אני כאן. יש הירתמות, יש היסחפות מרצון. צלילה ישירה לתוך השייכות, לתוך הנראוּת. ידיים גדולות מתלפפות סביבי, כורכות את אצבעותיהן החונקות על עורי. זו צלילה או טביעה? הן שולפות אותי מתוך המים המלטפים, המטפטפים, נוטפי האשמה. הריחות מתערבבים, כבר אין מלח, יש אוויר. יש רוח. קר פה ואני כבר לא במקום שלי. העולם מתפרק לרסיסים של קבוצות, הכול רק כדי להרגיש קצת שונה ביחד. אף פעם לא באמת לבד. והרסיסים האלה גדלים ומתפתחים לעולמות וליקומים. ושוב המים סוחפים אותי לתוך עולם קצת אחר, נראה דומה אבל לא. הגוף זז עם המוזיקה, מתערסל ומתחבק עם הצלילים והמילים. האיברים מצטרפים זה אחר זה, עם כל תו הנפש משתחררת והשייכות מתחברת שוב לגוף. זה נעים לי. המוזיקה והשייכות מחזיקות ידיים, מטפסות זו על זו ומתערבלות לתוך תהום חשוכה וכבר אין שייכות, אין נראות, והפחד מטפס לי על הגב. הוא מגרד קצת, מציק ומעיק על הנשמה. אין אוויר. זו טביעה, זה כבר בטוח. ואין מוזיקה. כבר אין ידיים גדולות שמתלפפות. פשוט אין. כלום. כוחותיי האחרונים מתבזבזים במחשבות על אשליה שלא קיימת. הבית כבר איננו. מתחדדת ההבנה שאין שייך או לא שייך והקרקע נשמטת מתחת לרגליי. פירורי בטון וברזל ומחשבות, מערבולת של תחושות ואיומים וכולם שלי.
וואו! פשוט וואו!
הספר פשוט מושלם!
טווית עלילה גאונית ונהניתי מכל רגע. וואו.
תודה על ספר נהדר, בורכת בכישרון עצום!
גמרתי לקרוא!!!! קראתי יומיים ברצף בלי להפסיק כמעט... וכל מה שרציתי זה שלא ייגמר שלא ייגמר!!!!
וואו וואוו איזה סיפור!!!! הסיפור הכי יפה שקראתי, לא מגזימה.
הדמויות שלך אני כל כך אוהבת את כולםםםםםם. את אשתר המדהימה, הרגישה, החלשה, החזקה. היא כזו מתוקה וכזו מושלמת. וחמי. וואו!!
העלילה, העולם, העולם!! כל כך אהבתי .
הסיפור, התהליך שהדמויות עברו, הכתיבה, הדיאלוג. פשוט שלמות של ספר!!!! ממש אבלות ממש ממש אהבתי. הגעתי לעמוד שלוש מאות ומשהו ואני לא מאמינה שאני קרובה לסוף וכל כך רוצה ספרי המשך!!!
וואו! פשוט וואו!
הספר פשוט מושלם!
טווית עלילה גאונית ונהניתי מכל רגע. וואו.
תודה על ספר נהדר, בורכת בכישרון עצום!
גמרתי לקרוא!!!! קראתי יומיים ברצף בלי להפסיק כמעט... וכל מה שרציתי זה שלא ייגמר שלא ייגמר!!!!
וואו וואוו איזה סיפור!!!! הסיפור הכי יפה שקראתי, לא מגזימה.
הדמויות שלך אני כל כך אוהבת את כולםםםםםם. את אשתר המדהימה, הרגישה, החלשה, החזקה. היא כזו מתוקה וכזו מושלמת. וחמי. וואו!!
העלילה, העולם, העולם!! כל כך אהבתי .
הסיפור, התהליך שהדמויות עברו, הכתיבה, הדיאלוג. פשוט שלמות של ספר!!!! ממש אבלות ממש ממש אהבתי. הגעתי לעמוד שלוש מאות ומשהו ואני לא מאמינה שאני קרובה לסוף וכל כך רוצה ספרי המשך!!!