סביבה מלאת חמלה

ראיון עם דפנה סרדס

"אוהב בשדרה" פותח את אחד הנושאים המורכבים ביותר שיש לבני האדם להציע.
הוא עושה זאת מקרוב עם רגישות גדולה ולב מלא בחמלה.
 
 
ש: שלום דפנה, ספרי לנו קצת על הספר שלך?
ת: הספר שלי "אוהב בשדרה" עוסק באישה צעירה,אחות במקצועה, נשואה ואם לתינוקת ,שיום אחד עושה מעשה נורא ובורחת לשדרות רוטשילד,שם היא חייה כחסרת בית. מאוחר יותר אנו מגלים שאוהב היא מתמודדת נפש, ואנו נחשפים בהדרגה לעולמה הפנימי. הספר בוחן בין השאר שאלות כמו: זוגיות והורות של מתמודדת נפש, מידת האחריות שלה למעשיה.
 
ש: מה היה הדבר שגרם לך להרים את העט ולכתוב אותו?
ת: הרעיון הכללי לכתוב על חסרת-בית, הנץ לראשונה לפני כעשר שנים. כמו כן, תמיד רציתי ללמוד כתיבה בסדנה. כשהגיעה למועצה שלנו סדנת כתיבה החלטתי שזאת ההזדמנות שלי לכתוב ספר. הרגשתי שאני רוצה לכתוב, אבל אין לי ביטחון להוציא לאור ספר. עברתי שתי סדנאות, קיבלתי הרבה עידוד מהמנחה: ליאורה רוזנפלד-סופר, וכבר במהלך הסדנה התחלתי לכתוב את הספר. כתבתי כל פעם קצת וסיימתי את הכתיבה בדיוק ב-5/10/2023.
 
ש: מה אתגר אותך בכתיבת הספר?
ת: היו לי אתגרים רבים בכתיבת הספר. בתחילה כתבתי את כתב היד כסיפור מסודר בסדר כרונולוגי. כל פעם כתבתי קצת והפסקתי. היה לי קשה למצוא זמן ממושך כדי לכתוב ברצף. היו סצנות שהיו לי קשות לכתיבה מבחינה רגשית. אבל הרגשתי שבאמצעות הכתיבה אני עושה לעצמי תרפיה. חלק מהאירועים קרו לי או שהיתי נוכחת. ואז קרה האסון של 7/10, אנחנו פונינו מביתנו בזיקים למלון במעלה החמישה. אחרי כמה חודשים כשהתחלתי להתאושש, חשבתי שזאת הזדמנות לקדם את עריכת הספר והתחלתי לחפש הוצאה לאור/עורכת.
כמה הוצאות ביקשו הרבה כסף רק כדי לקרוא את הספר בלי להבטיח דבר, כמה עורכות טענו שמדובר ביומן ולא הבנתי למה התכוונו. גל אלגר הרימה את הכפפה. אחרי פגישה בזום החלטתי שהגישה שלה והאישיות שלה מיוחדת ומתאימה לי. התחלנו לעבוד פעם בשבוע בזום.
 
ש: ממה הכי נהנית ביצירה והפקת הספר?
ת: מאוד נהניתי בעבודה עם גל, סמכתי עליה ולרוב זרמתי עם הצעותיה. דבר ראשון שינינו את מבנה הספר: קפיצה מההווה לעבר ולעיתים לעתיד, ושתי דמויות ראשיות המדברות בגוף ראשון, כל אחת מתארת את האירוע מנקודת מבטה. זה הפך את הספר למעניין יותר וסוחף יותר. לראשונה למדתי מגל איך לכתוב סצנות ודיאלוגים. העבודה איתה הייתה מרתקת ומעשירה אך גם קפדנית מאוד. עשינו שלושה סבבי עריכה עד שהספר הניח את דעתה ודעתי. העריכה ארכה כמעט שנה שלמה. היו לנו הרבה שיחות על זוגיות, הורות, מחלות נפש ועוד תמות שעולות בספר. אני יכולה לומר שהעריכה עם גל אתגרה אותי מאוד, יותר משלב הכתיבה.
בנוסף,עשיתי תחקיר קצר בשיחה עם פסיכיאטרית (ד"ר מרונה לורברבלט) שסייעה לי לדייק את דמותה של אוהב, מאיזו מחלת נפש היא סובלת, האם היא אחראית למעשיה ועוד. השיחה עמה הייתה מעניינית מאוד, שכן תמיד התעניינתי בעולמם של מתמודדי נפש. בשלב של הפקת הספר הכי נהניתי שיכולתי לבחור עיצוב כריכה מתאים, שהרגשתי שבו מופיעות כל התמות החשובות בספר ומעצבת הכריכה המוכשרת, לי קורצוויל, הצליחה לתפוס את 'רוח הספר' בעיצוב אחד.
ש: מה התגובה שהכי ריגשה אותך?
ת: ככלל כל תגובות הקוראים מרגשות אותי אך ריגשה אותי במיוחד תגובה של פסיכולוגית ותיקה שעברה לעוטף, לקיבוץ זיקים,לאחר 7.10 ומטפלת ב'חוסן'.
 
ש: אם היית פוגשת את הדמויות הראשיות בספר שלך, מה היית שואל אותן?
ת: אם הייתי פוגשת את הדמות הראשית אוהב, הייתי מציעה לה לקבל טיפול נפשי יותר מוקדם, כשהייתה ילדה/ נערה מתבגרת. דבר שאולי היה מונע את המעשה הנורא שעשתה. אם הייתי פוגשת את לב, בן זוגה, הייתי ממליצה לו לשכנע את אוהב ללכת לטיפול ולקבל עזרה נפשית ופיזית בטיפול בתינוקת. הייתי שואלת את שניהם: אילו יכולתם לשנות רגע בחייכם, מה הייתם משנים ומה הייתם משמרים.
 
ש: עצה טובה לכותבים בתחילת הדרך?
ת: קטונתי להציע לכותבים, אני בתחילת דרכי. אבל בכ"ז הייתי ממליצה שאם הם רוצים להוציא לאור ספר, שימצאו עורכת שהם מתחברים אליה, ושלא יתפשרו על איכות הספר. להשתדל ללמוד ולהינות מהתהליך, למרות שהוא אינו קל.

עקבו אחרינו

ספרים חדשים